יציאה מכלל נפל

יציאה מכלל נפל

"שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'" (כב,כז).

וזו לשון הגמרא במסכת שבת (קלה:) "תניא ר"ש בן גמליאל אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה. שמנת ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וגו'".

נלע"ד בעזה"י להציע מעט הסבר לדין זה. כמובן שטעמי תורה נשגבים מבינתנו. הדבר פשוט שהמספרים שבע ושלשים אינם מקריים.

העולם נברא בשבעה ימים והוא סובב והולך לו במעגלים של שבעה ימים. לכל יום יש תכונה מיוחדת וענין מיוחד.

כאשר בהמה נולדת, שהיא כולה טבעית ללא שכל ורוחניות, אם היא ממשיכה לחיות אף על פי שהיא נמצאת בעולם הטבעי שבעה ימים, הדבר מגלה שאין שום מניעה לחייה מצד העולם הטבעי והתכונות של הימים המרכיבים אותו.

העובדה שהבהמה לא מתה ביום הראשון בשבוע לא מבטיחה שהיא תחיה ביום שני וכן הלאה, כיון שאולי אין "מזל" לבהמה לחיות ביום כזה או אחר במשך השבוע, אולי המבנה הנפשי שלה לא "מסתדר" עם התכונה של יום כזה או יום אחר.

אמנם לגבי האדם, שיש בו כוחות חיים נוספים על הגוף הטבעי כמו שכל ונשמה, לא מספיק שיעברו שבעה ימים, ימי העולם הטבעי, כיון שיש חשש, שהמורכבות היתרה של האדם על הבהמה אמנם יכולה לחיות במשך השבוע אבל אינה יכולה לחיות במשך כל ימי החודש העברי.

כל חודש מורכב משלשים יום [צריך עיון, שיש חודשים שלשים ימים ויש חודשים עשרים ותשעה ימים], כאשר המספר שלשים גם מסמל מעגל שלם של שלשים ימי החודש. המילה חודש מלשון התחדשות, דבר המלמדנו שכל שלשים יום נסגר מעגל של ימים. לכל יום מימי החודש יש תכונה מיוחדת ושונה מיום אחר במשך החודש, ולכן ישנם חגים שחלים ונקבעים לפי תאריכים מסוימים במשך החודש העברי. החגים נקבעים לפי יום בחודש העברי שמתאים לתכונה ולמהות של החג.